"אחד העקרונות המרכזיים בהליכי איחוד וחלוקה, כפי שמעוגן בחוק התכנון והבנייה, הוא שכלל השטחים הנכללים בתוכנית מקבלים במצב הקודם (החקלאי) התייחסות שמאית יחסית ושווה — ללא קשר לייעוד הספציפי שתקבע התוכנית לכל חלקה בפועל (מגורים, ציבורי, תשתית או שטח פתוח). המשמעות היא שההקצאה במצב היוצא מתבססת על חלוקה פרופורציונלית בין כלל הבעלים, ולא על שיקול דעת חופשי לגבי איזו חלקה "נפגעת" ואיזו "מטיבה". שש התוכניות המוצגות בעמוד זה נבחרו בכוונה ונבדקו בפועל: בכל אחת מהן קיימת לפחות חלקה אחת המסומנת בתשריט בתחום ייעוד עתידי לפארק או לשטח ציבורי פתוח, לעומת חלקה אחרת המסומנת בליבת אזור הבינוי למגורים — ושתיהן קיבלו, בהתאם לטבלאות ההקצאה שבתוכנית, את אותו מקדם שווי יחסי גם במצב הקודם וגם במצב היוצא."